שבועיים ליום הגדול, כיצד יראה היום הראשון שאחרי נצחון טראמפ

הלוגו של טראמפ

הילרי מובילה, יאמרו הפרשנים, כאמור, ובכך בעצם יציגו מעין כותרת גג לסיפור הענק הזה, ויטעו בהערכתם את הבנת ההמון האמריקאי.  מאידך אני מעוניין להציג מספר תובנות שיש בהם בכדי לבקש מתומכי הילרי לא לתפור את החליפות עדיין.

 

 

הלוגו של טראמפ

 

 

 

 

בסופו של דבר אנחנו כמעט בקו הסופי של המערכה שהחלה שנה וחודשיים אחורה, מאז יום ההודעה של טראמפ, על כך שהוא מתמודד לנשיאות.

ארהב עברה בשנה האחרונה וביתר שאת בשמונה, תשעה חודשים האחרונים חוויה פוליטית, תרבותית, עדתית, גיאוגרפית ותקשורתית, שלהגדיר אותה כמהפכה, יהווה אישור מושכל ורציונלי להערכת מימדי התופעה. מצורף קישור לפלייליסט שמושמע בכנסים של טראמפ

אצל טראמפ מכנים זו תנועה, הביטוי האמריקאי יותר מדוייק, מובמנט. גם הביטוי הזה מפחית בעיני ממימדי התופעה הפוליטית החד פעמית שהביאה לכך שדונלד טראמפ הינו המועמד הרפובליקני לנשיאות, וכנסיו ברחבי האומה הם האירוע הפוליטי החשוב ביותר, מאז 2008, ימי הקמפיין הראשון של הסנטור, דאז,  ברק אובמה, לנשיאות.

בשבועיים הקרובים אני מניח שנטבע תחת תיאורים טכניים של אופי ההצבעה, שיטת הבחירות, סקרים מכאן ומשם, ודברי תעמולה. הטכניות של השיטה האמריקאית, הקוים הבירוקרטיים שבשיטה, מהווים בעיני, כחלק האפל יותר וכי פחות רלוונטי במערכה הנוכחית.

הטכניות פינתה את מקומה השנה, בבבחירות 2016, הבירוקרטיות היא נחשבת למילה מגונה, הממסד בוושינגטון בימיו הקשים מבחינת יחסי ציבור, ואיש עסקים ניו יורקי, קוריוז עד לפני שנה וחצי, צמח בטוויטר, כן בטוויטר, למועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית.

הילרי מובילה והתמיכה שהילרי נשענת עליה רחבה יותר מזו של דונלד טראמפ. לאורך כל הקמפיין ולאורך הפריימריז, זו עובדה מוכרת וידועה, שבועיים לפני תום הקמפיין, קשה לומר שהילרי צברה מצביעים חדשים בקמפיין מול טראמפ.

אצל הילרי התחושה היא שמדובר בברירת מחדל של הדמוקרטים. אין התלהבות סביב המועמדות של הילרי, אובמה, מישל ואפילו ביל קלינטון, שנמצא אף הוא בימים קשים מבחינת יחצ, כולם פופולריים וסוחפים יותר מהילרי משמעותית.

נרחיק לכת ונאמר כי גם גו ביידן, סגן הנשיא, פופולרי יותר מהילרי, הילרי לא מייצרת התלהבות סביב המועמדות שלה.  בעידן שלנו, עידן הרשתות החברתיות והאינסטנט, זה נתון משמעותי, ולעתים אף מכונן במערכות בחירות.

הקמפיין של הילרי החליט על גישות חדשות לקראת השבועיים האחרונים של המירוץ. הראשונה טבעית וסבירה ונוגעת ברצונה של קלינטון להבטיח קונגרס וסנאט נוח מבחינתה כנשיאה ומכאן לקדם מועמדים דמוקרטיים לתפקידי סנאט וקונגרס.

החלטה נוספת שהתקבלה שם נוגעת לכך שכוכבי פופ, בעיקר כוכבות פופ כגון מיילי סיירוס וקייטי פרי יופיעו באירועים של הילרי. אובמה עצמו מגביר בימים האחרונים את קצב הופעותיו, ולמעשה באופן פעיל זנח את תפקידו כנשיא על מנת להבטיח את נצחונה של הילרי

למעשה אמריקה ניצבת כעת באחד הרגעים הנדירים ביותר של אומה, ובמיוחד במקרה שלה, מדובר במקרה נדיר ביותר שבו ראשי המדינה האמריקאית, ראשי השלטון האמריקאי בשלושה עשורים האחרונים, סימנו יחדיו אויב אחד משותף, להלן, איל הנדלן הניו יורקי.

החל מגורגבוש האב, גורגבוש הבן, קלינטון ביל, ברק אובמה, ביידן, אפילו מיט רומני, העובדה שכל ראשי השלטון האמריקאי בשלושה עשורים האחרונים סימנו את טראמפ כאויב הראשי של ארהב, כדמות ללעג וכאויב חמור יותר ממדינות עויינות, מהווה אירוע  פוליטי חסר תקדים, בפוליטיקה המודרנית

אל לנו לטעות, משפחת בוש, משפחת קלינטון והאובמהס, הם הדמויות שמולן ניצב איל הנדלן, המועמד הרפובליקני במירוצו החד פעמי לנשיאות.

מיט רומני, האדם הקרוב ביותר לנשיאות ביחד עם אל גור, בשלושה עשורים האחרונים, גם הוא בחר במתווה ביקורתי ואינו תומך בטראמפ.

למעשה עם התפאורה הנוכחית, הילרי בקמפיין בינוני הייתה אמורה להגיע לבית הלבן בקלילות. עם זאת אני חוזר, הילרי לפי כל הסקרים לא הגדילה את המחנה תמיכה הראשוני שלה. עצם חוסר היכולת של הילרי להגדיל את המחנה הוא עקב אכילס.

ברור לכולם שהילרי במידה ותכנס לבית הלבן, לא תעשה זאת בשל קמפיין פוליטי מרהיב. גם לא אישיות כריזמטית. הילרי תיכנס לבית הלבן, כי ממנה פחות חוששים

333333

עםז את שימו לב להנחות הבאות, יש בהן כדי לצייר את התמונה המלאה שכה חשוב להביט עליה בימים אלו של טרום הכרעה.

התקשורת מציגה תמונה חד גונית. אין לתקשורת יכולת להציג את המכלול הרחב, את ההתלהבות של תומכי טראמפ, את הקושי הכלכלי איתו נאלצים להתמודד המוני אמריקאים בחייהם רצופי הסערות וההוריקנים.

 

זוהי אומה שהלכה לאיבוד, הנתיב שהוביל את אמריקה לשתי מלחמות במזרח התיכון, שלא השיגו דבר מבחינת האמריקאי העובד הקשה, משלם המיסים. הנשיא אובמה דיבר יפה, הבטיח אידיליה, בשלהי כהונתו השנייה הוא הולך ומקבל גוון אפרורי.

ההבטחות שלו היו גדולות, בסופו של דבר מצבו של משלם המיסים האמריקאי לא השתפר דרמטית. אובמה הבטיח שכן אנחנו יכולים, אך לא הצליח להעביר את ההבטחות למזומן עבור חלקים נרחבים מאוד בציבור האמריקאי.

אובמה גם היה זה שהוביל להפרדות וליצירת שתי מדינות במדינה אחת, אובמה התנער באופן חסר תקדים מציבורים רחבים במהלך כהונתו. אובמה שידר ניכור והתנשאות במשך זמן רב מדי על ציבור רחב מדי ובכך היה זה ששתל את הזרעים לתנועה, למובמנט ההיסטרי של טראמפ.   

לכן אני אומר, שימו לב להנחות הבאות, הם נשענות על רציונל פוליטי ומשקלן לא פחות ממשקל ההנחות של הפרשנים בערוצי המדיה המובילים. בעוד שהילרי לא הגדילה את מאזן תומכיה, היא גם לא הצליחה לעורר התלהבות סביב המועמדות שלה. העימותים הנשיאותיים הציגו פן נוקשה, בוטה, לא מנומס, ובעיקר לא אמין. הילרי ומשפחתה נפגעו משמעותית בעימותים. הילרי ומועמדותה נפגעו משמעותית בעימותים .טראמפ נקט גישה שונה, הוא נתן להילרי לתקוף, והוא דאג להניח את היסודות לכך שהיא תשחרר הצהרות בוטות ונוקשות כלפיו. אלו לא היו רגעיה היפים של הגברת.

אצל טראמפ הסיפור שונה, ישנה תחושה שהמחוייבות שחשים לה מצביעיו עוד מתקופת הקמפיין הולכת וגוברת בכל יום שעובר.

הכנסים של טראמפ הם וואן ממן שואו הוא מחזיק לבד עשרות אלפים של תומכים תוך שהוא מפריח ססמאות לאויר, מדבר בטון פופוליסטי ומציע שינוי שיבוא לידי ביטוי בכיס של משלם המיסים האמריקאי.

היתרון של טראמפ בכלכלה, כאשר האישיו המדובר נוגע לכלכלה הוא יתרון מובהק. הילרי מציעה עוד מאותו דבר, עוד מהמדיניות המגומגמת של אובמה שאיננה מצליחה להגיע לכיסים של אוכלוסיות רחבות ברחבי אמריקה.   

הזעם על הילרי גדול בכנסים של טראמפ הילרי נחשבת למכשפה מוושינגטון. קריאות הולכות חוזרות לכלוא אותה מאחורי סורג ובריח הן קבועות כמו שירת ההמנון בכנסים הללו. כאשר טראמפ מדבר על החומה שתיבנה בגבול עם מקסיקו, זו שמקסיקו תשלם עליה, היא נקדות השיא של התקהלות ההמונים בסגנון פסטיבל של קיץ אמריקאי.

הילרי לא כריזמטית, הכנסים של הילרי משמעותית קטנים יותר בהיקפם מהכנסים של טראמפ. אין בקמפיין של המועמדת הדמוקרטית קריאה לרגש, הרגש לא נמצא שם, קמפיין רציונלי, נוטה לגמגום, מבוסס מתקפות אישיות, אלו הם מאפייני הקמפיין שלה.

טראמפ עלה על הקצב, הוא בזון שלו, ההופעה שהוא נותן בכנסים היא ההצגה הטובה ביותר בפוליטיקה המודרנית.  על כן השבועיים הללו יכולים להוביל לתחזית בה המיליארדר הניו ייורקי ינצח.

אם ניתן להגדיר את המחנות במערכה הנוכחית מדובר במערכה מובהקת שבה הפריבליגים והשלטון נמצא בצד של הילרי, כל השאר במחנה טראמפ. 

 

 

הלוגו החדש שמטה טראמפ מפרסם

 

במהלך השבועיים הבאים כפי שכתבתי בתחילה אנו הולכים לטבוע תחת הרי סקרים ועמדות וניתוחים של שיטת ההצבעה ושל מגמות הסקרים. ההמלצה שלי היא להתנתק מכל זה. להתנתק מדברי הפרשנות ולהכנס לתוכן של המועמדים עצמם. לשמוע אותם כמה שיותר שניתן, לצפות בלייבים שלהם בכנסי הבחירות, לנסו להבין את ההייפ סביב המועמד/ת ולחשוב איך יראה היום הראשון שאחרי בחירת דונלד טראמפ לנשיאות ארהב.

למעשה טראמפ ניצח. השאלה האם הוא יכנס לבית הלבן או לא היא שולית. גם המחמירים קובעים שבמידה והילרי תנצח היא תאלץ להקדיש את מרבית זמנה לאיחוי הקרעים שנוצרו בחברה האמריקנית, מרביתם כולם הינם סימפטומים של הטראמפ מובמנט.

הילרי תגיע לבית הלבן חלשה, כנועה, אפורה, חסרת אמינות, ובעלת מוניטין אפל. קמפיין טראמפ צילק את הילרי חמורות, ואת הצלקות הללו היא תישא עימה בהתנהלותה במישור הדיפלומטי.

במקרה שהתסריט השני והפחות סביר אכן יקרה, וטראמפ ינצח, התשיעי בנובמבר יהיה שונה מכל הימים שהיו לפניו. יתרה מזו, התשיעי בנובמבר במקרה של נצחון טראמפ יהיה היום הראשון של עולם חדש, הכי קרוב למהפכה שיכול לקרות בארה"ב.

זוהי מערכה מובהקת בין השלטון לבין ההמון. בין הסטטוס קוו, לבין רעידת אדמה, בין בחירה בנתיב המוכר לבין ערעור היסודות עליהם נשענת הדמוקרטיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים