סיכום התוצאות באיווה ועל מה להתבונן לקראת ניו המפשייר?

פוסט סיכום לשבוע פוליטי בוער בגדולה בידידותינו, ארה״ב.

מדוע המנצח הגדול של המפלגה הרפובליקאית באיווה הוא המועמד שהגיע למקום השלישי?

איווה, המערכה הראשונה, הצעד הראשון במסע לבית הלבן, העבירה מסר לקראת המשך הקמפיין. אנו נתחיל בסקירה של התוצאות במפלגה הרפובליקנית, אך ראשית עלינו לציין את המתמודדים שפרשו מהמירוץ הרפובליקני השבוע, ריק סנטורום, ראנד פול ומייק האקבי. ישנם תחזיות שמתמודדים נוספים יפרשו השבוע במידה ולא ישיגו הישג משמעותי בניו המפשייר, ביניהם, כריס כריסטי וג'ב בוש.

מקום ראשון, טד קרוז, ניצח למרות סקרים שהבטיחו את הנצחון לדונלד טראמפ, שסיים דווקא מקום שני. יש לציין ששני המתמודדים, קרוז וטראמפ מייצגים זרם שמרני וקיצוני שהממסד הרפובליקאי מתנער ממנו. זה מביא אותנו למנצח הגדול של המערכה באיווה, להלן, מרקו רוביו. מרקו רוביו סיים שלישי והגיע במרחק קולות ספורים בלבד מאחורי דונלד טראמפ.

נקודות התורפה של טד קרוז –

טד קרוז מזוהה כקיצוני מדי, והקושי שלו יהיה בגיוס הממסד הרפובליקני לתמיכה במועמדות שלו.

הקסם של מרקו רוביו –

המומנטום שמרקו רוביו, סנאטור (44) צובר מגיע בזמן הנכון ביותר, צעיר, בן למהגרים קובניים, מייצג את החלום האמריקאי ויש לו את הכלים להפוך לנשיא ארה״ב. סנאטור שמייצג את פלורידה, רוביו במיומנות רבה מספר את הסיפור של הקושי של המהגרים שהגיעו לארה״ב ללא ידיעת שפה אלא רק עם החלום, ורוביו מייצג את ההגשמה של החלום. ברור שיש לציין את המובן מאליו, מרקו רוביו הוא הגרסא ההיספנית מודל 2016 של אובמה 2008.

עיתונאים המסקרים את הקמפיין של רוביו מדברים על בחור מיומן מאוד בנאומים, שהחל מאוחר את הקמפיין לנשיאות, כי בילה חודשים שלמים בללמוד את הנתונים וביצע התמחות במדיניות חוץ. רוביו מעביר ביקורת חמורה על ממשל אובמה בנושאים של מדיניות פנים ובעיקר במדיניות חוץ. רוביו מדגיש את המחוייבות האמריקאית לבטחון בנות הברית של ארה״ב, ובראשם ישראל. רוביו לא התבלט בתחילת הקמפיין.

הירידה לפרטים, הדיוק ואזכור העובדות היו השלב הראשון בבניית המועמדות בתחילת הקמפיין. כעת עם ההצלחה באיווה מסומן רוביו כמועמד בעל פוטנציאל גבוה לזכות בתמיכת המפלגה הרפובליקנית ולהיות מועמדה לתפקיד נשיא ארה״ב. רוביו מצוייד בסקרים בהם הוא היחידי מקרב המועמדים הרפובליקאים שמנצח את הילארי קלינטון בסקרים הארציים. עם ההצלחה מתחיל רוביו לגלות את הצד האישי יותר, כולל סיפורים על הילדות בצל ההגירה, רוביו מספר על המפגש עם המשטרה בפלורידה כבן למהגרים.

המפסידים הגדולים של איווה –

ללא ספק דונלד טראמפ נפגע באיווה, בעיקר בעקבות הדימוי של המנצח הגודל שהוא בנה לעצמו, נפגע וכולם השבוע מזכירים לטראמפ את הציטוט שלו עצמו ״אף אחד לא זוכר את מי שהגיע למקום השני״.

טראמפ תקף נמרצות את טד קרוז וטען שהוא שיקר בכדי לנצח במערכה באיווה, בכל אופן, טראמפ לא עושה רושם של אדם שיעמוד בהפסדים נוספים בצורה מכובדת.  

כתבה שהתפרסמה השבוע בניו יורק טיימס מצביעה על כך שהמירוץ של דונלד טראמפ איננו בהכרח מהווה הפסד כספי משמעותי עבורו ועבור החברות שלו. מצד אחד ישנה ההתבוננות על הקמפיין כקמפיין לבניית מותג, ומצד שני הרבה שירותים שדונלד טראמפ צורך לטובת הקמפיין, מתקבלים משימוש בשירותי החברות שברשותו.

מפסידים נוספים –

כריס כריסטי, ג'ב בוש שמות שלפני המירוץ היו אמורים להיות התקווה של המירוץ הרפובליקני. במידה ולא ישיגו הישגים משמעותיים בניו המפשייר, יאלצו לשקול מחדש את המשך הקמפיין.

על מה להתבונן לקראת ניו המפשייר –

טד קרוז, דונלד טראמפ ומרקו רוביו – האם זו שלישיה שנועדה להתקדם עד הסוף, האם אלו הפרונט ראנרים של המירוץ הרפובליקני 2016.

המירוץ הדמוקרטי –

הילארי ניצחה באיווה את סנטור ברני סנדרס, בעקבות שלושה/שישה הטלות מטבע. היה שוויון, והילארי מיהרה לאסיפה פוליטית ולהכריז על נצחון. נצחון טכני ולא יותר. צריך להודות, הדברים לא נראים טוב עבור הגב' קלינטון. בניו המפשייר, ברני סנדרס מוביל, הוא מגיע מורמונט, מדינה של ציבור מצביעים דומה, לצד תרבות פוליטית דומה. פרשת האימיילים של הילארי ממשיכה להיות בכותרות. ברני סוחף ומצליח להניע קמפיין המבוסס על תמיכה אזרחית רבה.

השבוע נערך עימות בין הנשיים, אגב יש לציין כי כריס אומיילי פרש השבוע מהמירוץ, והדבר מותיר את הילארי וברני ראש בראש כרגע. מייקל בלומברג אולי יכנס לזירה בעתיד, אבל כרגע זה ראש בראש והעימות שנערך השבוע היה מתוח, והילארי העלתה את הטונים והציגה גישה לוחמנית יותר מבעבר כלפי ברני. הילארי מציגה עצמה כאשה עם קבלות וזאת בקריצה לרעיונותיו של ברני  שלא יהיו ניתניים לביצוע.

ברני מציג את הילארי כנשענת על תמיכת וול סטריט, וככזאת, לא תפעל לשינוי ולרפורמות שיועילו עם מעמד העובדים ויחמירו עם וול סטריט.

נקודות התורפה של הילארי –  

יש לציין שהילארי מנהלת קמפיין שיש לו נקודות תורפה משמעותיות. ראשית מדובר בדמות שמכינה עצמה לתפקיד הנשיאות מזה 3 קדנציות. היא מותקפת על ידי דמוקרטים שמעוניינים במדיניות שמאלית מזו שמציגה הילארי, וזאת בנוסף לתקיפות הולכות וגוברות מצד הרפובליקאים שמקפידים לתאר את כשלונות ממשל אובמה, כמשותפים לאובמה ולהילארי. הילארי מזוהה כאחראית לכשלונות ממשל אובמה. הילארי עומדת במרכז המטרה למתקפות הולכות וגוברות, מכל עברי הזירה הפוליטית בארה״ב. לכן כשאנחנו ממהרים להכריז עליה ככזו שמתקשה לנצח את עצמה, צריך לזכור שהיא ניצבת בסיטואציה מאוד לא נוחה. 

 

ברק אובמה מסיים 8 שנים של נשיאות.

בדמוקרטיות אמיתיות, מה שנקרא, לפי הספר, יש הגבלה על רצף כהונות של נשיא מכהן. ברק אובמה מסיים השנה את כהונתו השנייה ולבית הלבן שנה הבאה יכנס בחור/ה חדש/ה. אז לגבי ברק אובמה עוד יכתבו שורות רבות, פוסט זה עוסק ביורשים. בפוסט זה תהיה סקירה על  המועמדים הבולטים לנשיאות, נכון לכתיבת שורות אלו, יום פתיחת הקלפיות לבחירות המקדימות באיווה.

נתחיל מהמפלגה הרפובליקנית.

donald-trump-1041129_1280

דונלד טראמפ – אייל נדל״ן, המתמודד המוביל בסקרים, הגיע מחוץ למערכת הפוליטית, מממן בעצמו את המסע בחירות, עושה כותרות על ידי אמירות שמאתגרות את השיח הפוליטי ההגון הקיים. כנראה, הדבר המרכזי שצמח במהלך הקמפיין הנוכחי, במילים אחרות, הסיפור הגדול של הקמפיין עד כה.

טראמפ מוביל בצורה ברורה ומשמעותית על שאר המתמודדים, בסקרים שמתקיימים נכון למועד כתיבת שורות אלו.

טד קרוז – סנטור, פרו – ישראלי מובהק, מתחיל לצבור בולטות ואת המקום השני בסקרים שנערכים.

מרקו רוביו – סנטור ממוצא היספני, כוחו הוא ביכולת לסחוב אחריו מצביעים היספנים.

ריק סנטורום – התמודד ב-2012, כמעט הצליח להגיע למועמדות, מקווה להצליח יותר הפעם.

קרלי פיורינה – האשה היחידה במירוץ הרפובליקני.

כריס כריסטי – מושל ניו ג'רזי היה אמור להיות ההבטחה הגדולה של הקמפיין, עדיין יכול להיות.

ג'ב בוש – אח של והבן של, ומושל פלורידה.

מייק האקבי – מולש ארקנסו לשעבר.

ראנד פול – סנטור.

בן קרסון – רופא ומנתח בעברו.

המפלגה הרפובליקנית העמידה שמות כבדים למירוץ הנוכחי. כריס כריסטי, מרקו רוביו, ג'ב בוש, תותחים כבדים שמיועדים לנשיאות כבר זמן רב, עתירי ניסיון ומוכרים בזירה הארצית. מועמדים נוספים הצליחו לייצר תוכן במערכה, כגון קרלי פיורינה, ראנד פול, מייק האקבי והמירוץ הוא מעניין ומרתק והמפלגה חיה ובועטת. הכל נכון, רק שמתישהוא החל צונאמי שקוראים לו דונלד טראמפ, טראמפ בתקציבי ענק השתלט על המירוץ, בסגנונו הלא פוליטיקלי קורקט תוקף את כל מי שעומד בדרכו ובינתיים זה הולך לו והוא מוביל בצורה חד משמעית בסקרים.

התהליך הוא מרתק, ויתכן שטראמפ אכן יהיה פרונט ראנר ויזכה במועמדות לנשיאות, זאת בהחלט אופציה ריאלית כרגע. המספרים בסקרים מצביעים על 30-34 אחוזי תמיכה שטראמפ זוכה להם. המתמודד במקום השני, כרגע טד קרוז, זוכה ל-18 אחוזים, ההפרש אם כן, משמעותי.

אבל צריך לזכור, יש מצב שבו, מספר מתמודדים מובילים, מחליטים בשלב מסוים לפרוש מהמירוץ ולהעביר את התומכים שלהם לכל מועמד שהוא לא טראמפ, במידה וזה יקרה, יתכן שאותו מועמד יצליח למחוק את היתרון של טראמפ, ואף להוביל עליו. טראמפ מעורר אנטיגוניזם כבד בקרב המפלגה הרפובליקנית.  יהיה מעניין מאוד לעקוב אחר ההתפתחויות בזירה, ואני מבטיח שאנחנו נעקוב.

אז נכון לכרגע, דונלד טראמפ וטד קרוז מובילים, כאשר לטראמפ יש יתרון בולט, מרקו רוביו, החל לצבור מומנטום בשבוע האחרון ומתחיל לצמצם פערים מטד קרוז.

עכשיו אנחנו עוברים למפלגה הדמוקרטית, שמציינת 8 שנות שלטון אובמה, והכל נראה כאילו המועמד הבא לנשיאות, תהיה הילרי קלינטון, שרצה ב-2008 והפסידה לאובמה, שאחר כך מינה אותה למזכירת המדינה.

hillary-41775_1280

הילרי רצה לנשיאות כבר עשור, יש לזה יתרונות רבים, מבחינת מטה, שטח, התנהלות, ומצד שני יש לזה חסרונות משמעותיים. אז ציינו את הגברת הילרי קלינטון, שזכתה השבוע גם למכתב תמיכה מהניו יורק טיימס. כעת נעבור למתמודד מהרכזי מולה, מפתיע, סוחף, והעצרות שלו נראות כמו פסטיבלים המוניים, הדבר הכי חם בצד הדמוקרטי של המפה, ברני סנדרס. כולם עוסקים בשאלה האם הוא סוציאליסט, רחמנא ליצלן, אותי זה פחות מעניין. אובמה  נבחר לנשיאות בפרץ רגשי של אומה שהתחברה לפוליטיקה דרך הסיפור של אובמה. התחושה שלי, לצערי, כנראה, היא שארה״ב 2016, פחות מתחברת להתפרצויות רגשיות מהסוג שברני מייצר, אבל כאמור זוהי רק תחושה שלי ואני אשמח שהיא תהיה מוטעית.

אז לסיכום, במפלגה הדמוקרטית ישנם 3 מתמודדים מרכזיים, כרגע.

הילרי קלינטון – סנטורית ניו יורק, מזכירת המדינה ואשתו של נשיא ארה״ב לשעבר ביל קלינטון.

ברני סנדרס – סנטור, סוציאליסט?

מרטין אוריילי – מושל מרילנד לשעבר, תומך במדיניות אי הפללה של צרכני קנאביס.

נכון לכרגע, הילרי מובילה בהפרש זעום על ברני באיווה, ואילו בניו המפשייר, היעד הבא, ברני מוביל בפער משמעותי.

יש לציין את מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק, שהוגיע שישקול להתמודד במפלגה הדמוקרטית במידה והילרי לא תמריא בסקרים.

הדמוקרטיה האמריקאית היא חגיגה. לראות ולהתרשם. נמשיך לעקוב.

תרגום של מכתב התמיכה של מערכת הניו יורק טיימס במועמדת הילרי קלינטון.

במהלך המירוץ לנשיאות 2016, מצד אחד המתמודדים הרפובליקאים מציגים ססמאות תעמולה ריקות על מנת ליצור בולטות בקרב המצביעים בפריימריז, בכדי  להתמודד עם סוגיית חוסר הניסיון שלהם. מאידך, במפלגה הדמוקרטית לבוחרים ישנה הזדמנות היסטורית, להציב מועמדת מנוסה ומתאימה לנשיאות, לאחר דיון מהותי בסוגיות המשמעותיות שעומדות על הפרק.

הילרי קלינטון תוכל להיות האשה הראשונה שתהיה מועמדת לנשיאות. היא תגיע למועמדות לאחר שכיהנה כסנטור של מדינה גדולה, (ניו יורק), וכמזכירת המדינה. בנוסף היא הייתה הגברת הראשונה של ארה״ב לאורך שתי הקדנציות שבהן כיהן בעלה, ביל, כנשיא ארה״ב. מערכת הניו יורק טיימס כתבה מכתבי תמיכה לגברת כבר שלוש פעמים בעבר, פעמיים למשרת הסנאט, ופעם אחת בפריימריז הדמוקרטי לנשיאות בשנת 2008. מערכת הניו יורק טיימס עושה זאת שוב, ב-2016, בבטחון ובהתלהבות גדולה.

היריב העיקרי של גברת קלינטון בפריימריז במפלגה הדמוקרטית, ברני סנדרס, אשר מגדיר עצמו, דמוקרט סוציאליסט, מאתגר את הגברת קלינטון בצורה רבה יותר מכפי שציפו, גם במטה שלה.  ברני עוסק בסוגיות אי השוויון בהכנסות, סוגיות שנוגעים למעמד הביניים, ודחק את הגברת קלינטון שמאלה בנושאים הכלכליים. ברני העלה גם שאלות הנוגעות למדיניות חוץ, כולל הצורך, לפי דעתו, לנהוג באיפוק רב יותר בשימוש בכח צבאי.

למר, ברני סנדרס, בסופו של דבר, אין את הניסיון שיש להילרי, רעיונותיו הנועזים ביותר, כמו לשבור את הבנקים, ולתהחיל רפורמה חדשה בשירותי הבריאות במערכת הרפואית, הקנו לו תמיכה בקרב מצביעים מהמעמד הבינוני, וצעירים. ואילו תוכניותיו להגשמת הרעיונות אינן מציאותיות, לדעת כותבי המאמר, לעומת הגברת קלינטון, שלה  יש את השילוב המנצח בין רעיונות טובים וראויים, ליכולות ביצוע טובות.

המתחרה הדמוקרטי השלישי, מרטין אומיילי, מושל מרילנד, ליברל שאישר את הצעת החוק לאי הפללת צרכני קנאביס. לדעת כותבי המאמר, אומיילי ראוי יותר לכהן בתפקידי שלטון מקומי, יותר מתפקיד הנשיא. הגברת קלינטון היא חסידה נלהבת של צעדים הגיוניים ויעילים להילחם במגפת הנשק החם, כאשר בסוגייה זו המסר של ברני  חלש יחסית. ההצעות הכלכליות של הרפורמה הפיננסית משקפות הבנה עמוקה של הרפורמה הפיננסית דוד – פרנק, כולל הדרכים שבה הרפורמה לא השיגה את מטרותיה. כמו כן, הגברת קלינטון תומכת בשינויים שהמדינה זקוקה להם, כגון בקרות על מסחר במכשירים פיננסיים, והגבלות על ספקולציות של בנקים.  

ברני קנה נקודות אצל המצביעים כאשר רמז על הקשרים ארוכי השנים של הילרי עם וול סטריט, והילרי דאגה להגיב היטב להאשמות. יהיה זה מצחיק לראות את היריבים הרפובליקאים נוגעים בנושא הזה, לאור קשריהם עם וול סטריט.

אחד החלקים הכי האטרקטיביים של המצע הכלכלי של גברת קלינטון הוא התחייבותה לתמוך ברווחתם והזכויות של העובדים האמריקאים. המאבק שלה לזכויות נשים מחזק את אמינותה בתחום זה, כמו גם העובדה שנשים הם המגזר המופלה בשוק העבודה. הגברת מבטיחה להסדיר סוגיות בנוגע לטיפול בילדים, תשלומים עבור ימי מחלה, לוחות זמנים בלתי יציבים ושכר נמוך יותר לנשים.

גברת קלינטון גם מודעת היטב לפערי השכר, היא עשתה את שיעורי הבית שלה בצורה מקיפה על הנושאים שיקרים לה. הידע שלה בנושאים אלו מגיע מאכפתיות רבת שנים, וכדוגמא, ניתן להציג את סוגיית זכויות רבייה וההגבלות שקיימות לתשלום עבור הפלות לנשים עניות.

כמזכירת המדינה, הגברת קלינטון,  פעלה ללא לאות ועם הצלחות חשובות, לטובת האומה האמריקאית. היא הייתה מזכירת המדינה הטובה ביותר לנשיא אובמה. כמישהי עם  היסטוריה מדינית, היא פתחה לאובמה דלתות ברחבי העולם. השילוב של נשיא חדש שדיבר על הכלה ודיפלומטית  ראשית שהיתה בעבר יריבתו, אבל עם זאת, חולקת איתו חזון משותף, אפשר לארה״ב לשקם את היחסים עם מדינות רבות בעולם, בעקבות ההרס שזרע אחריו ממשל בוש. הגברת קלינטון היוותה כח משמעותי מאחורי הסנקציות שהוטלו על טהרן והובילו בסופו של דבר לחתימה על הסכם היסוטורי בין המעצמות לבין איראן. כמו כן בתקופתה הודק שיתוף הפעולה עם מדינות אסיה. הגברת פעלה גם להעמקת הדיאלוג  עם סין ולהגדלת הקשרים המוסדיים של וושינגטון בסין. כמו כן, הגברת קלינטון על היחס בביג'ינג לנשים, כמו הביקורת על יחסה של סין לזכיויות אדם.

בינואר 11, שנה לפני אירועי האביב הערבי, גברת קלינטון נשאה נאום ובמהלכו מתחה ביקורת חריפה על המנהיגים הערביים, והעמידה בפניהם את הסיכון למשטר שלהם במידה ולא יפעלו לרפורמות פנים מדינתיים ויאפשרו כלכלה חופשית ודמוקרטית.  המשבר הישראלי פלסטיני העמיק בתקופת כהונתה אך הגברת לא הייתה הסיבה לכך. ניתן לשער כי בסוגיה הסורית גברת קלינטון תבחר במדיניות ניצית יותר ממר אובמה, כפי שניתן ללמוד מהצהרתה בעד אזור אסור לטיסה בסוריה, ותמיכתה המוצהרת בחימוש ואימון מורדים סוריים. כותבי המאמר אמנם אינם משוכנעים בנחיצות אכיפת אזור אסור בטיסה בסוריה, אך עם זאת, אין לנו ספק כי הגברת קלינטון תדע להשתמש בכח צבאי אמריקאי ביעילות ועם חוכמה יותר מכל המתמודדים הרפובליקאים המובילים.

הילרי הוכיחה בעבר שהיא קשוחה,  באופן שישמש אותה היטב במשא ומתן עם קונגרס לעומתי,  בנושאים קריטיים כגון שינוי האקלים, נשיאת נשק, ותתמודד בצורה ראויה מול התקפות מצד רפובליקאים בנושאים אלו. כותבי המאמר רואים במתקפות על הילרי מצדו של דונלד טראמפ הנוגעים לסוגית הבגידות של ביל קלינטון כשערורייתים. עם זאת השאלות שעולות בסוגיית השימוש של הילרי בשרת דואר אלקטרוני פרטי, הם לגיטימיות וראויות לתשובות מצדה.

הילרי קלינטון היא הבחירה הנכונה עבור הדמוקרטים להציג לאמריקה חזון שהוא שונה בתכלית מזה של המועמדים הרפובליקאים המובילים. חזון שבו למעמד הבינוני האמריקאי יש אפשרות לשגשוג, זכויות נשים מוגברות, טיפוח בריתות בינלאומיות חשובות ושמירת בטחונה של ארה״ב.

שלום רב, פוסט ראשון, ואיתו מפלס ההתרגשות. תתרגלו, כי אנחנו נעשה מזה מסורת.

 

מה היה לנו השבוע?

השבוע הקר והגשום החל עם ויכוח בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבין שר התחבורה, ישראל כץ.

הויכוח התקיים על סוגיית אפליקציית אובר, ונסיונה להכנס לזירה הישראלית. ראש הממשלה העיר לשר התחבורה, כי פגש את מנכ"ל אובר שהלין בפניו על הקשיים הניצבים בפני אובר, ברצונה להכנס לשוק הישראלי. במהלך ויכוח אמר רוה"מ לשר, "אתה אוהב תחרות כל עוד זה לא אצלך במשרד" שר התחבורה, הגיב בחריפות, "אינני מייצג בעלי הון, אלא את כלל אזרחי ישראל". הלשונות הטובות ברחבי העולם הפוליטי מפרשים את הויכוח הזה כתחילתה של יריבות בין רוה"מ לשר התחבורה, עד לא מזמן, שותפים. היריבות החלה ,ובכן, בחודש שעבר, עם היוזמה של רוה"מ להקדים את הבחירות לראשות הליכוד.

ישראל כץ, עשה קולות של התנגדות ליוזמה, ומוזכר כמי שפעל מאחורי הקלעים להבטיח כי לרוה"מ לא יהיו יריבים בבחירות הללו. עוד קודם לכן, בכתבה מפרגנת באולפן שישי, שיווק שר התחבורה את הצלחותיו במשרד ושורת הרפורמות אותן קידם. הבולדוזר ממשרד התחבורה עושה את דרכו בבטחה לעבר תפקיד רוה"מ. בכל אופן, לכולם ברור, כי רוה"מ לא אוהב את השרים שמצליחים אצלו בממשלה, במיוחד אם יש להם שאיפות להתקדם.

 

גם במפלגת העבודה הרוחות סערו השבוע. נדמה כי הפסטיבל סביב גבי אשכנזי, מזיז את האדמה שם. הכל התחיל באמירתו של יו"ר המפלגה לנשיא צרפת, פרנסואה הולנד, כי פתרון שתי מדינות לשני עמים איננו רלוונטי עוד. שלי יחימוביץ' הגיבה לאמירה זו בחריפות, קוראה ליו"ר המפלגה, לא לפזול ימינה לקולות המרכז, אלא להציג קול של אלטנטיבה ברורה לדרכו של ראש הממשלה.  הויכוח בין השניים הזכיר לרבים, כיצד בעבר מנהיגי המפלגה היו מתקוששים ביניהם, ראו דוגמת יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס.

 

שר החינוך, נפתלי בנט, עמד במרכזה של פרשת ספרי האזרחות, כאשר גורמים מקצועיים במשרד החינוך הביעו ביקורת לעבר הדרגים הפוליטיים בטענה שהאחרונים מתערבים בבחירת תוכן בספרים מקצועיים.

 

שרת התרבות, מירי רגב, על אף שהביעה לאחרונה רצון לעזוב את משרד התרבות ולקבל את  תיק הפנים, תיק הכלכלה, עושה רושם כי חזרה לעסוק בענייני תרבות. השבוע הודיעה על יוזמה חדשה שתתן לשר אפשרות להפסיק מימון של גופי תרבות  ומוסדות אשר נותנים במה למי שפגע בסמלי המדינה. שרי תרבות בעבר הלינו רבות על חוסר תיקצוב למשרד שלהם, נדמה כי בכשרון רב, מצליחה הגברת רגב, לייצר מראית עין של משרד שוקק ורחב תזרומת מזומנים, כאשר האמת היא ברורה, אין לגברת נגיעה עם תרבות ישראלית, ותרבות בכלל.

בימי פרישתו של השר סילבן שלום ממשרד הפנים, התנהגה הגברת כקופצת על שלל רב ועשתה ככל על הרוחה על מנת להתקדם ולהגיע למשרד הפנים. השרה רגב ממשיכה במסע לייצור כותרות, והתקשורת בסך הכל דואגת למלא את זמן השידור,  בין הפסקת פרסומת להפסקה נוספת. ראוי לציין את הדברים שהטיח בפני השרה רגב, אלוף במילואים, אלעזר שטרן.  במהלך דיון בועדת החינוך של הכנסת,  ואלו הם הדברים : "כשאנחנו פינינו במהלך התנתקות אנשים שפונו מהבתים, רגב חגגה יותר ממלחמת לבנון השנייה" הויכוח בין השניים שווה פוסט נפרד, בו גם נשוב לעבר ונבחן כיצד התנהלה הגברת בזמן אמת.

עם זאת, ולא על מנת להתריס, כמובן, בואו נניח שהגברת אכן היוותה דמות משמעותית בהתנתקות. לענייין יוזמתה התורנית של הגברת במלחמתה הקדושה כנגד האומנים המתריסים כנגד המדינה, נזכיר לגברת שהיו שרי תרבות לפניה ויהיו כנראה גם אחריה. תקציב משרד התרבות תמיד קטן משמעותית מתקציב שאר המשרדים בממשלה.

אין לשר תרבות יכולת להשפיע, לאכוף, לשחרר או לא לשחרר תקציבים. הכי חשוב,  וזאת על דעתו של כותב שורות אלו בלבד,  מדינת ישראל לא צריכה שיגנו עליה מפני מסרים חותרים. ויותר חשוב, הכי חשוב, בעצם, זה שבמדינה דמוקרטית, השלטון ניתן לרוב, אך לא בכדי לפגוע בזכויות של המיעוט, ומי שהיום נמצא בצד של הרוב, יכול מחר להיות במיעוט. לא לתקצב יצירת אומנות כי היא מנוגדת לדעותייך, זה מעשה חמור שלא עושים בדמוקרטיה.

בתור אחד שמכיר את הנפשות הפועלות, מקרוב, דעתי היא כי מחשבה מעמיקה לא היית כאן מאחורי ההחלטה, הגברת ויועציה, מצאו דרך למנף את התפקיד', לשסות ציבור בציבור. הגברת רגב הוכיחה בעבר, שאידיאולוגיה לחוד ומעשים לחוד, כאשר דיבררה בתהלהבות את תהליך ההתנתקות. מעבר לזה לדעתי ההתנגדות ליוזמות של השרה רגב, אינן צריכות להיות מוטחות כלפיה, יש ראש ממשלה והוא מינה אותה לשרה, צריך לדרוש ממנו שיפסיק את מסע השיסוי שנערך על ידי השרה וכוורת יועציה. ראש הממשלה הראה בעבר כי כאשר מתקיימת פעילות שאיננה לרוחו באחד ממשרדי הממשלה שלו, הוא דואג להסדיר את העניין.